<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
כל מקום שהגט פסול, זהו מדרבנן ופסולה מן התורה מכהונה ולא תנשא לכתחלה. נשאת לא תצא והוולד כשר. וכותבין לה גט כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה. ואם לא יכול לכתוב אחר ובעלה גירש מעצמו, אם אין לו בנים משובח, ואם יש לה בנים משני לא יוציא מפני פסול הגט, שמא יוציא לעז על הבנים.
<h2>דף כד:</h2>
כל מקום שכתבתי הגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת, בטל מן התורה והיא אשת [איש] גמורה. ואם נשאת תצא והוולד ממזר. ואם בעלה כהן לא נאסרה משום גרושה. מחוץ ממגרש אשתו ואמר, הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, שאע"פ שאין זה גט פסלה לכהנה מדבריהם, שנאמר [ויקרא כ"א], גרושה מאישה, אפילו לא נתגרשה רק מאישה נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט הפוסל בכהונה.
<h2>דף מה:</h2>
המגרש אשתו מפני פריצותה בנדרים או שם רע או שהיא איילונית או רואה דם בעת תשמיש, אומרים לו, הודיענה למה אתה מגרשה, כדי לייסרה, ואין אתה מחזירה לעולם. והטעם, שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה מפריצותה, או השם רע ימצא שקר, או תתרפא מנדותה, או תלד האיילונית, ויאמר, אלו ידעתי שכן הוא לא הייתי מגרשה, והוי כמגרש על תנאי ולא נתקיים והוי גט בטל למפרע ובניה ממזרים. לפיכך אומר' לו, גמור כל כך לגרשה שלא תחזירנה לעולם. עבר והחזיר קודם קדושיה לא יוציא.
<h2>דף סד.</h2>
שליח קבלה שבידו הגט והבעל טוען מזוייף, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה. אמר בעל, לפקדון נתתיו, ושליח אומר, לגירושין, שליח נאמן. גט ביד אשה ואומרת, שליח זה נתנו לי, ושליח מודה לה, ולגירושין בעל נתנו לי, ובעל אומר, לפקדון, שליח נאמן ומגורשת. אבד הגט, אפילו אמר בעל, לגרש נתתיו, ושליח אומר, נתתיו לה, ספק מגורשת, שהוחזקה אשת איש ואין כאן רק עד אחד. אמרה האשה, בפני נתנו לו לגרושין ושליח נתנו לי, איפשר שתעיז פניה, הואיל ובעל ושליח סומכין דבריה, ושמא לא נתגרשה. שליח קבלה ששלח הגט בפני שני עדים ונטלתו והיא מתגרשת, ובא בעל ואמר שלא כתבו או גט בטל הוא, יתקיים בחותמיו הואיל (ובעדים) [והעדים מעידים] שגט שנתנו לה יצא מידי (שלוחו) [שלוחה] שידו כידה, לא נתקיים אינה מגורשת.
אמר, גירשתי אשתי, אינו נאמן וחוששין לספק גירושיה. ואפילו הודתה לו שגירשה, אינו נאמן שמא (לגט) [בגט] בטל גירשה ואין יודעת האיסור, ואומרים לו, אם אמת, גרשה עתה בפנינו.
<h2>דף סד:</h2>
אשה שאמרה, אשת [איש] הייתי וגרושה אני, נאמנת, הפה שאסר הוא הפה שמתיר. הוחזקה אשת איש נאמנת לפסלה מן הכהנה לעולם, אבל לא להתירה לשוק, מת בעלה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. הביאה עדים שנתגרשה, אפילו אין שם גט [הרי זו תנשא לכתחלה, הוציאה גט] בידה ואומרת, גרשני בעלי, נאמנת ואפילו אין מקויים ותנשא בו. אמר הבעל, לא נתתיו לה אך נפל ממני, כיון שהודה שכתבו והוא בידה אינו נאמן. אמר הבעל, פקדון היה, על תנאי, לא כתבתיו, מזוייף, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה. היא אומרת, גירשתני ואבד הגט, והוא אומר, לא גרשתיך, אפילו הוחזקה אשתו, נאמנת, חזקה אין מעיזה בפני בעלה. מעשה בא לפני ר"י, באיש שאמר קדשתי אחות אשתי קודם שנתקדשה לי זו ולא גרשתיה והוי כבר נשואה ויש לה בנים ופלוני ופלוני עדים והנם במדינת הים, ואמר ר"י, דכל זמן שלא באו עדים ליכא למיחש, דזה אינו נאמן לאוסרה עליו ואפילו היא תאמר קדשני אינה נאמנת ליאסר על בעלה אך זה אסור באשתו ובקרובותיה של ראשונה ושנייה ואפילו אם באו עדים ואמרו כן הוה שקדשה בפנינו אין חשש הואיל וזה היה בחופה בשעת קדושיה לאחר כאלו אמרה בפני(נ)ו גרשת[נ]י. והלכתא מותרת לשניהם.
<h2>דף עא:</h2>
מי שנשתטה לא יגרש עד שיבריא. נשתטית אשתו, אם גרשה בגט מגורשת. אכן תקנו חכמים, כיון שאין יודעת לשמור עצמה, שלא יגרשנה. ונושא אחרת ומאכילה משלה, ופטור משאר כסות ועונה ומלפדותה ולרפותה. ואם עבר וגירשה מגורשת ומוציאה מביתו ואין צריך לחזור וליטפל בה.
<h2>דף עח.</h2>
כל מקום שכתבתי ספק מגורשת ספק גירושין, לא תנשא. נשאת תצא והוולד ספק ממזר. מי שגירש בגט פסול או בספק גירושין ורוצה להחזירה מותרת לבעלה. ואין צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין ודאין. אבל (השיאה) [נשאת] בגט בטל צריכה גט מבעל שני מדרבנן, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם. ונאסרה על שניהם לעולם, אע"פ שנבעלה בשוגג, שלא יאמרו, החזיר גרושתו משנשאת. עבר אחד מהן והחזירה יוציא. אבל אם נתקדשה לשני בלבד מותרת לבעלה ואין צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בעריות, ולא יאמרו, אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, שיאמרו, תנאי היה בקדושין ולא קויים. וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואחר בא בעלה, אפילו היה בעל או השני חרש שאין קדושים גמורים, תצא משניהם בגט ואסורה עליהם לעולם. ובין בשמועת מת בין בגט בטל אין בעל ראשון ושני זכאין במציאתה ומעשה ידיה (ופירות) והפר נדריה, (לפירות) [ופירות] שאכלו אחר שנשאת אין מוציאין מידם. ואין נותנין כתובה, ותנאי (לתוכה) [כתובה] ומזונות. נטלה תחזיר. וכל שבלה או אבד מנכסיה אפילו נכסי הצאן ברזל אין מוציאין מהם, והוולד מן השני ממזר. ואם הראשון [בא] עליה קודם שגירש השני הוולד ממזר מדבריהם. גירשה שני ונטל[ה] ממנו כתובה, אחר בא בעלה או נמצא הגט בטל אין מוציאין מידה מזונות וכתובה. וכן הדין וכל [ה]דרכים אלו באחין שקדש והלך ושמע [בו שמת] ויבם אשתו ואחר בא, שתצא מזה ומזה, כמו שפי'. וכן קדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ונשא אחותה [ואחר כך נודע שלא מתה צריכות שתיהן ממנו גט וכל הדרכים האלו בהן. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ובאת אשתו אין אחותה צריכה גט ואשתו מותרת. וכן שאר עריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו עריות אין צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. והצריכו לאחות ארוסתו גט, שמא יאמרו, תנאי היה בארוסין ובדין נשא אחותה. וארוסתו ראשונה אסורה עליו, שמא יאמרו נשא אחות גרושתו.
<h2>דף פ.</h2>
המגרש שטעה ונטל הגט ונתן לאשתו השובר וסבור שנתגרשה והרי אוחז הבעל הגט, אם לא נשאת יאמינוהו שלא נתגרשה [ויגרשנה] (בנתה) [בפנינו] ותהיה מגורשת מעת הנתינה, ואם נשאת לא נאמינוהו ונאמר שעושה להוציא לעז עליה ולאוסרה על בעלה ונפל הגט מידה ומצאהו ונחזיקנה מגורשת.
כל מקום שכתבתי ספק מגורשת ספק גירושין, לא תנשא. נשאת תצא והוולד ספק ממזר. מי שגירש בגט פסול או בספק גירושין ורוצה להחזירה מותרת לבעלה. ואין צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין ודאין. אבל (השיאה) [נשאת] בגט בטל צריכה גט מבעל שני מדרבנן, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם. ונאסרה על שניהם לעולם, אע"פ שנבעלה בשוגג, שלא יאמרו, החזיר גרושתו משנשאת. עבר אחד מהן והחזירה יוציא. אבל אם נתקדשה לשני בלבד מותרת לבעלה ואין צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בעריות, ולא יאמרו, אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, שיאמרו, תנאי היה בקדושין ולא קויים. וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואחר בא בעלה, אפילו היה בעל או השני חרש שאין קדושים גמורים, תצא משניהם בגט ואסורה עליהם לעולם. ובין בשמועת מת בין בגט בטל אין בעל ראשון ושני זכאין במציאתה ומעשה ידיה (ופירות) והפר נדריה, (לפירות) [ופירות] שאכלו אחר שנשאת אין מוציאין מידם. ואין נותנין כתובה, ותנאי (לתוכה) [כתובה] ומזונות. נטלה תחזיר. וכל שבלה או אבד מנכסיה אפילו נכסי הצאן ברזל אין מוציאין מהם, והוולד מן השני ממזר. ואם הראשון [בא] עליה קודם שגירש השני הוולד ממזר מדבריהם. גירשה שני ונטל[ה] ממנו כתובה, אחר בא בעלה או נמצא הגט בטל אין מוציאין מידה מזונות וכתובה. וכן הדין וכל [ה]דרכים אלו באחין שקדש והלך ושמע [בו שמת] ויבם אשתו ואחר בא, שתצא מזה ומזה, כמו שפי'. וכן קדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ונשא אחותה [ואחר כך נודע שלא מתה צריכות שתיהן ממנו גט וכל הדרכים האלו בהן. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ובאת אשתו אין אחותה צריכה גט ואשתו מותרת. וכן שאר עריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו עריות אין צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. והצריכו לאחות ארוסתו גט, שמא יאמרו, תנאי היה בארוסין ובדין נשא אחותה. וארוסתו ראשונה אסורה עליו, שמא יאמרו נשא אחות גרושתו.
<h2>דף פא:</h2>
[ה]מגרש אפילו מארוסין שבעלה בפני עדים קודם שנשאת לאחר, אפילו נתן לה אתנן, אין אומרים בעל לשם זנות, אך חוששין שבעל לשם קידושין וצריכה גט שני. ואפילו נתיחד עמה בפני שנים עדים כאחד, צריכה גט. ודווקא מגורשת מנשואין, אבל מגורשת מארוסין, הואיל ואין לבו גס בה אין חוששין לה בייחוד. הורה המיימוני [פ"י מהלכ' גירושין הי"ט], שמה שחוששין לבעילת קדושין ואין אומרים בעל לשם זנות, זה באשתו שגרשה בלבד או (במגרש ו)במקדש על תנאו ובעל סתם, אז אומרים לשם קדושין בעל, אבל בשאר נשים הואיל וזונה בחזקת בעילת זנות מחזקינן לבעילתו עד שיפרש לשם קדושין. וכן שפחה או גויה שבעל וילדה, אין אומרים שחררה וגיירה הוא ובנו (ו)פוטר יבום אשתו. אבל מקצת גאונים אומרים, בכל הנשים חוששין לקדושין וצריכה גט, כיון שבעלן בפני עדים. וכן השפחה, שמא שחרר ולא תתיבם אשתו.
<h2>דף פב:</h2>
כל מקום שכתבתי הגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת, בטל מן התורה והיא אשת [איש] גמורה. ואם נשאת תצא והוולד ממזר. ואם בעלה כהן לא נאסרה משום גרושה. מחוץ ממגרש אשתו ואמר, הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, שאע"פ שאין זה גט פסלה לכהנה מדבריהם, שנאמר [ויקרא כ"א], גרושה מאישה, אפילו לא נתגרשה רק מאישה נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט הפוסל בכהונה.
<h2>דף פו.</h2>
כל מקום שהגט פסול, זהו מדרבנן ופסולה מן התורה מכהונה ולא תנשא לכתחלה. נשאת לא תצא והוולד כשר. וכותבין לה גט כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה. ואם לא יכול לכתוב אחר ובעלה גירש מעצמו, אם אין לו בנים משובח, ואם יש לה בנים משני לא יוציא מפני פסול הגט, שמא יוציא לעז על הבנים.
<h2>דף פט:</h2>
מי שהוחזקה מקודשת על ידי קול ויצא קול אחר שנתגרשה, בחזקת (מקודשת) [מגורשת]. ואמתלא אינה שוברת הקול אם הקול קדם לאמתלא. יצא קול שנתקדשה לקטן נראה כגדול אין לחוש לקדושיו. פנויה שיצא עליה קול מזנה בעיר, אין אסור לכהן. יצא קול על בתולה שהיא בעולה לאוסרה לכ"ג, או על פנויה שהיא נשואה או ארוסה, אין חוששין. וכן קול שפחה או ממזרת. יצא קול שהקדיש נכסיו, אין חוששין לאוסרן.
אשה שאמרה, אשת [איש] הייתי וגרושה אני, נאמנת, הפה שאסר הוא הפה שמתיר. הוחזקה אשת איש נאמנת לפסלה מן הכהנה לעולם, אבל לא להתירה לשוק, מת בעלה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. הביאה עדים שנתגרשה, אפילו אין שם גט [הרי זו תנשא לכתחלה, הוציאה גט] בידה ואומרת, גרשני בעלי, נאמנת ואפילו אין מקויים ותנשא בו. אמר הבעל, לא נתתיו לה אך נפל ממני, כיון שהודה שכתבו והוא בידה אינו נאמן. אמר הבעל, פקדון היה, על תנאי, לא כתבתיו, מזוייף, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה. היא אומרת, גירשתני ואבד הגט, והוא אומר, לא גרשתיך, אפילו הוחזקה אשתו, נאמנת, חזקה אין מעיזה בפני בעלה. מעשה בא לפני ר"י, באיש שאמר קדשתי אחות אשתי קודם שנתקדשה לי זו ולא גרשתיה והוי כבר נשואה ויש לה בנים ופלוני ופלוני עדים והנם במדינת הים, ואמר ר"י, דכל זמן שלא באו עדים ליכא למיחש, דזה אינו נאמן לאוסרה עליו ואפילו היא תאמר קדשני אינה נאמנת ליאסר על בעלה אך זה אסור באשתו ובקרובותיה של ראשונה ושנייה ואפילו אם באו עדים ואמרו כן הוה שקדשה בפנינו אין חשש הואיל וזה היה בחופה בשעת קדושיה לאחר כאלו אמרה בפני(נ)ו גרשת[נ]י. והלכתא מותרת לשניהם.
<h2>דף צ.</h2>
לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה. ולא יגרש אשתו ראשונה אם לא שמצא בה ערות דבר. ואין ראוי למהר לשלחה, אך אם שנאה ישלחנה.
